צור קשר
מלא פרטיך ואחד מנציגנו יצור עימך קשר בהקדם
מאשר קבלת
תכנים פרסומים

לא מחפשים ילדים גאונים, מחפשים ילדים מאושרים

את הכתבה הבאה נתחיל בסיפור על נבואה שמגשימה את עצמה. לפני שנים רבות חי בכפר קטן זקן שתחביבו היה לנבא נבואות זעם. זקן זה טען בוקר אחד כי תוך שלושה ימים הכפר יעלה באש. השמועה על הנבואה הקשה עברה כמו אש בשדה קוצים, תרתי משמע, ומיד החלה בהלה בכפר ואנשי הכפר אובדי העצות החלו ממררים בבכי על מר גורלם ועתידם ולהאשים אחד את השני בקץ הבלתי נמנע, בעודם אורזים את מיטלטליהם ומפנים את בתיהם. כך, תוך שלושה ימים הכפר החל להתרוקן ולאחר שכבר לא נותרה בו אף לא תרנגולת מרוטה, עמד האדם האחרון שעזב אותו והביט בבתים המיותמים, תוך שהוא חושב לעצמו "חבל להשאיר את כל הבתים להרס, חורבן וריקבון", והלה שפך דלק, הדליק גפרור והצית את הכפר, שנשרף כליל, ממש כמו בנבואת הזקן.

הנביא הטוב
אז מדוע בחרנו לפתוח כתבה על הדור הבא בישראל בסיפור על נבואת זעם כזו, על סוף טרגי? על מחשבה שלילית שבוראת מציאות? לא כדי להרוס לכם, ההורים, המורים, ראשי מערכת החינוך, את היום, וודאי שלא כדי להפנות אצבע מאשימה, ההפך, כדי לחשוף בפניכם גישה חדשה לחינוך, שטוענת כי אם לא ננבא את אותן נבואות זעם, אם נחשוב חיובי ואם נשים דגש על המעלות ועל הכישרונות של הנוער והילדים שלנו, מתוך מחשבה כי הכפר יפרח ולא יישרף – נוכל לנבא דור מאושר, פורה ומשגשג.

אז מהי הגישה החדשה?
הגישה החדשה בחינוך, שמתחילה באימון אישי אינטנסיבי, מביאה עמה את הבשורה גם בהווה וגם בעתיד. משמע, כאשר הילדים שלנו מתקשים במקצועות הכלליים ובמסגרות החברתיות חשוב לדעת לזהות את המקומות שהם טובים בהם או מביעים עניין, לתת להם מקום מיידי, להתחיל לפתח אותם ולשים עליהם את הדגש.
הגישה אומרת כי באמצעות אימון אישי של ההורים, המורים, החברה והמעגל החינוכי והחברתי, הסובב את הילד, יש להתייחס אליו ממש כאילו שהיה חומר גלם איכותי, בו יש לזהות את הניצוץ הקטן ולהפוך אותו ללהבה של יצירתיות, על מנת לעודד אותה בהווה ועל מנת לאפשר לילד עתיד טוב יותר של אושר, יצירה, עשייה ויציאה מהשוליים.

סיכת ביטחון
הצלחת הגישה החדש נעוצה לא רק בזיהוי הכישרון או הדרך הנכונה, שאפשר לנתב בה את הילד, אלא גם בהקניית ביטחון עצמי בו דרך עבודה ואימון אישי. מתוך הביטחון שהילד יקבל בעקבות הדגשת התכונות החיוביות וההיבטים החיוביים שנדגיש – הוא יוכל לצאת לדרך חיובית יותר. לדוגמה אם הילד מראה עניין בבעלי-חיים, נוכל לנתב אותו למקצוע הווטרינריה או אילוף הכלבים, מכאן הוא בוודאי כבר יפנה לשאר המקצועות בחיוביות, משום שהוא ימצא, בעזרת ההורים, המורים והחברה, שתקנה לו כלים נכונים ותמיכה, את דרך המלך שלו להצלחה ואושר בחיים.

האימון אינטנסיבי בהדרכה וליווי אישי ומחייב השקעה, בדיוק כפי שמאמנים שריר בגוף, שתחילה סובל מהתכווצות אך לאחר עבודה רצופה מתרגל ועובד כמו מכונה משומנת.

הגישה כוללת עבודה קשה ואינה מבטיחה כי במטה קסם קורים הדברים, אלא בלמידה, עשייה ועבודה המבטיחות הצלחה. הקונספט המרכזי של הגישה היא יציאה ממצבי סיכון, אליהם נכנסים ילדים ונוער רבים, שמאבדים עניין ונכשלים במקצועות הרגילים, אל מקומות אחרים חיוביים יותר, תוך פיתוח היכולות והכישורים האחרים שזיהינו בהם ומכאן יציאה אל קריירה, מקצוע ופיתוח, על מנת שאלה לא ימצאו את עצמם נתמכי סעד, בשולי החברה ובמקומות של מוסדות ומצבי סיכון כאלה ואחרים.

אנחנו דור מצוין!
שיטת האצבע המאשימה, שכחלק ממנה התרגלנו לומר כבר שנים "המערכת מחרבת את הילדים שלי", "המדינה לא נותנת לי כלים", "אין מידע אין הזדמנויות, משרד החינוך אשם, הכלכלה, המורים, החברה...", שייכת לשנות התשעים ולשנות האלפיים. שנת 2014 הופכת את שיטת האשמה לגישה בה האצבע המאשימה הופכת לעשר אצבעות של עשייה ואימון אישי של עבודה ממשית, כמו על שריר שהולך ומתחזק מפעם לפעם, מחזק את היתרונות של הילדים שלנו ושם בצד את ההאשמות שלמדנו לדקלם ולזמזם וכך וליצור מציאות עגומה.
הגישה החדשה קוראת לשים לרגע בצד את המחלוקות ולהפסיק לנבא ולצאת בהכללות לגבי הדור, שהולך ונעלם. צריך להבין כי הצהרות קשות כלפי הנוער בתואנה כי הוא נוער שוטה ואלים – בוראות מציאות כזאת. הגישה קוראת למעגל החברתי להתחיל לשנות את התפיסה כלפי הנוער והילדים שלנו ולשים דגש על החיוביות שבהם. נכון, הדור הוא דור האייפון ורשתות חברתיות אבל הוא גם מפותח, סקרן, בעל קליטה מהירה, מודע לסביבתו, חוקר, מדען, מבטיח ויש כאן מוחות צעירים כישרוניים ויצירתיים שיכולים לברוא עכשיו, בהווה, מציאות חברתית חדשה שאין באף מקום אחר.

לא מחפשים ציונים
אז אם עד כה חשבתם שהכתבה מתייחסת לציונים גבוהים, למדליות ולאותות הצטיינות, כדאי לכם להבין שהאימון הוא לא אימון למצוינות, אלא לאושר ולבריאת מציאות טובה יותר. הגישה החדשה לא שמה את עצמה למטרה להפוך כל ילד לגאון, אלא לשלב את הילדים ואת הנוער, שאינם מצליחים להשתלב במסגרות החברתיות בתחומים שהם טובים בהם או אפילו מייצרים. משמע: זיהוי וגילוי. כן, ממש כמו במבצע צבאי. לזהות את הפוטנציאל, לגלות ולנצל אותו לטובת הילד. בהווה לאושר שלו ובעתיד לקריירה ולחיים מלאים ומתפקדים. כיום רואים ילדים רבים פונים לקריירת כדורגל שמצילה את חייהם מבינוניות. עם אימון אישי ורתימת משרד החינוך לנושא – ניתן יהיה לפתח ילדים לאופציות קריירה, עיסוק וחדווה גם בתחומי הכדורגל וגם בתחומים אחרים, שמתאימים לבנות ובנים המתעניינים בספורט, במדע, בבעלי-חיים, בחקלאות, בנגינה, בדרמה, באופנה, בנגרות, בעיצוב ואפילו בביליארד, בליצנות ובקוסמות!

קדימה לעבודה!
הגישה היא אימון אישי, לא קל, ויש עבודה. העבודה תתבצע דרך מעגלים חברתיים וסביבתיים של הילד, שכוללים: משפחה, חינוך, חברה. על כל אלה לחזק את הילד בצורה חיובית ולהוביל אותו בכל שלב את המטרה שהיא: טיפוח הכישרון, חיוביות הקניית תחושת ביטחון ואושר בעשייה ובהוויה של הילד.

בכל שלב חשוב להתעניין בילד. לא במה שסובב סביבו, כמו: "האם החדר מסודר והאם שיעורי הבית נעשו?", אלא בו או בנער, בנפש הקטנה שלו. פשוט להתעניין ולהקשיב. לשאול מה קורה אתו? איך עבר יומו? מהן מחשבותיו? מהן חששותיו? הילד צריך להיות העבודה של ההורה לצד הקריירה שלו, עליה הוא ממש לא חייב לוותר על מנת להשקיע בילדו. רק ככה יתחיל השינוי.

זיהוי התשוקה של הילד, מה שהופך אותו למאושר זה השלב הבא והוא קריטי וחשוב. מכאן תגיע הפריצה. חשוב למנף את הכשרון של הילד ולגרום לו להרגיש כי הכישרון שלו מקבל במה וחיזוק ומכאן חולשתו תקבל מקום חיובי יותר והפחד ינוטרל, ולהבין כי זה בסדר להיכשל. אם הילד טוב בדרמה – נפתח את זה, נשקיע בו, מהמקום של האושר ביצירה הוא כבר יתחזק ולבד יפנה למקצועות, בהם הוא חלש. אם הילדה אוהבת שמלות, נסו לפתח את חוש האָפנה שלה, למדו אותה תפירה, מכאן היא כבר תרצה ללמוד למדוד, לחשב כמויות בעתיד ולפעול למען הקריירה שלה.

שינוי סדרי העדיפויות היא עוד דרך פעולה להתחיל ולשמור כל הזמן על הגחלת ועל השריר מאומן. שימו את הילד ראשון בסדר העדיפויות, אך, במקביל, דאגו לקריירה תוך כדי ההשקעה בו. הרי חיכיתם לו כל כך הרבה זמן לפני שנולד, ואז כשהוא מגיע לעתים הכול נראה כמו מטלה אחת גדולה. אבל ברגע שתשנו את דרך החשיבה ותבינו שזה הזמן לבנות אותו מחדש וברגע שתקדישו את עצמכם למשפחה בלי המדיה מסביב, גם אם לא קיבלתם כלים ואין בית ספר להורים עדיין תהיה חשיפה גדולה מאוד לסדנאות, הדרכות והרצאות, לספרים, המידע מאוד נגיש, "רק תיקחו", ויש כלים נגישים להשקיע בילד. זכרו – המחשבה כי ניסיתם ועשיתם הכול היא יקרה ואף אחד לא יוכל לקחת אותה מכם.


לבסוף, כולם יגידו כן לגישה החדשה, כי כמה אפשר להתמרמר, להאשים ולהגיד "דפקו אותי". יש רגע בו אנחנו קמים, מתנערים ואומרים, "קדימה, בואו, אנחנו נתחיל את השינוי". אדם חי בתוך עמו וכל אחד יכול להירתם במקום לצקצק בלשונו מול העדכון בחדשות על האבטלה, האלימות בבתי הספר, הרציחות המחרידות, האנשים בשוליים, מקרי הסעד בארץ והרעות החולות שהולכות ומתרבות. החברה זה אנחנו ויש להירתם, עכשיו!

כל אדם זקוק לפת לחם כדי לחיות ולפרוח – הרגשת שייכות. ככל שנקבל ולא נשווה בין ילד לילד נוכל להתמקד במה שיש ונדע, כמו שאנו יודעים לקום, להתלבש ולהיות נורמטיביים, להגיב אינסטינקטיבית ולעבוד בבית עם הילד כפרויקט של ממש. התוצאות אולי לא יהיו מידיות, אבל ככל שתאמן את ילדך ותטמיע בו ערכים, תיתן אהבה, חום ומחשבה, כך הוא יפרח.

יעל לוי

Share