מה המרכיב החשוב ביותר ליצירת אופטימיות ותקווה בחיים?

הצעד השלישי ב'טו דו ליסט' שלנו – איך להתבונן בחצי הכוס המלאה לאורך כל הדרך,
גם ובמיוחד כאשר נדמה שכל צעד מרגיש קשה יותר והאופטימיות מתאדה.
זה אפשרי להחזיר אותה ברגע ואפילו לחייך אל מול הקושי שנראה לרגע בלתי אפשרי לעבור אותו.

במגזין השבוע מחכה לכם צעד נוסף:
איך אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה בכל מצב? או – האם אני אופטימי? 

המטרה: לבחור בכל רגע לראות את חצי הכוס המלאה

עוד שנה חדשה כבר כאן.
עוד התחלה מתוקה שעטופה בהרבה מאוד תקוות וציפיות שהדברים יראו אחרת עבורנו.
גם אם לא נודה בכך בפה מלא, על התקווה הזו גדלנו מגיל צעיר.
נעטפנו באופטימיות רגעית של כמה ימי חג וציפינו שמשהו אחר יקרה עבורנו ובשבילנו,
כאילו שמספיק רק לחשוב על כך וזה יקרה.

אז זהו, שלא.

בדיוק כמו הסרט 'הסוד' שפיתח ציפייה בצופיו שהנה זה מגיע
ומספיק לתלות לוח חזון על הקיר ודברים יתחילו להשתנות.
מדובר במתכון חלקי של 'עשה זאת בעצמך' שנעדר את אחד המרכיבים החשובים ביותר להתפתחות מלאה ולהתקדמות.

וברוח החג, אפשר לראות זאת היטב כמו החיבור לתפוח טבול בדבש.
בסופו של דבר מדובר במתיקות גדולה משני סוגים: האחד של התפוח והשני של הדבש.
בוסט של אנרגיה שנכנס לפה ואפשר לקחת ממנו מעט בכל פעם.
עד כדי כך אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב ושזה ירגיש ככה לאורך זמן.
אבל עם כל הכבוד למסורת, מה צריך לעשות כדי לממש את השינוי בפועל?
איפה התשובה?

איך נתחיל לראות את הטוב ממש עכשיו? ביום יום? 

השאלה הראשונה שנשאלת בכל סיטואציה בה נמצאים היא – איך בוחרים להסתכל עליה?
האם היא באה להכשיל אותנו או למנף אותנו? בכל מצב טמונות תמיד כמה וכמה אפשרויות.
רבות הפעמים שאנחנו נמצאים במצב בו נראה כי סוף העולם הגיע ואז מתגלה הזדמנות נהדרת
עטופה בנייר זכוכית שמנע מאיתנו לראות אותה ולהבין את זה בהתחלה.
הצלחה מכל סוג רצופה, בדרך כלל, בלא מעט מהמורות בדרך – אבל, עם נחישות, התמדה ורצון מגיעים אליה.
הכאב, הקושי והאתגר זוכים לעדנה ולהרבה מתיקות.
אם כל דבר היה מוגש לנו על מגש של כסף היה לנו משעמם ותחושת ריקנות גדולה
הייתה מלווה את הקיום שלנו.

המאמץ בשינוי, הדרך שאנחנו עושים כתוצאה מאתגר שנזרק לכיווננו הוא הסיפוק הכי גדול שיש.
לפעמים כל מה שנדרש הוא להסתכל על הדברים מזווית אחרת,
אולי אפילו הפוכה ממה שאנחנו רגילים.
אבל, אנחנו כל כך רגילים לזווית הזו שצובעת לנו את החיים בגוונים כהים,
נאחזים בה ומסרבים לשחרר אותה כאילו חיינו תלויים בה.

הדבר הראשון שחשוב לעשות הוא להכין רשימה פשוטה ולבדוק – עם מה, בעצם, אנחנו מתמודדים
ומה היתרונות והחסרונות של הסיטואציה.
חשוב לזכור שבכל דבר יש אור וחושך, טוב ורע, יין ויאנג – העולם שלנו בנוי כך.
והמשמעות היא להתאמץ ולמצוא גם מה טוב ולדבוק בו.

לזרוע זרעים מידי יום לכיוון המטרה שלנו

עץ התפוחים עשיר מאוד בפירותיו.
הוא לא 'מבזבז' מקום על הענפים שלו.
שטח הנדלן שלו חשוב לו והוא מנצל כל פיסה קטנה של מקום.
כך נראה עץ מעשי שיודע בדיוק מה הוא רוצה.
הבונוס שלו שכל פרי שלו מתוק, עשיר בוויטמינים ומכל טוב שמעשיר את הגוף שלנו.
כשאומרים כי 'תפוח אחד ביום ירחיק את הרופא', הוא בזכות כל הטוב שהוא מעניק לגוף שלנו על רצף של זמן.
כך גם בדיוק מבחינת העשייה שלנו – רוצים להתקדם? להתפתח?
עשו בעקביות מידי יום לפחות משהו אחד ממוקד ומעשי שמקרב אתכם לעבר המטרות שלכם.

התקדמות אמיתית מורכבת מהרבה מאוד צעדים קטנים.
בדיוק כמו לנגוס בתפוח עסיסי מדי יום.
הגוף שלנו זוכר את הטוב ממנו הוא ניזון ומגיב בהתאמה בבריאות ובחיוניות.
כך גם המטרות שלנו, ברגע שניתן להן תשומת לב יומית – פתאום נשים לב איזו דרך משמעותית עברנו.

הקשר בין אדם וחווה להתפתחות היומיומית שלנו

כל הצרות בחיים שלנו החלו בגן עדן כשחווה שכנעה את אדם לאכול מהפרי היחיד שאסור היה להם לגעת בו…התפוח.
היא לא יכלה להתאפק. הייתה חייבת ללכת נגד ההוראה. דווקא שם.
מה אפשר לקחת מזה? להתכוונן, להקדיש מחשבה לפני כל פעולה שרוצים לעשות,
להרגיש אותה פיזית בגוף, להתרגש לקראתה.
לתת לזה את הזמן שלו.
אם מדובר למשל באכילה, לחשוב היטב מה נכון שייכנס לפה, לאכול בנחת, להנות מהטעמים, להתמסר.
וכדי שזה יקרה מומלץ לשחרר את הנייד מהשולחן לכמה דקות. לא יקרה כלום.
כמו כל פעולה יומיומית פשוטה שאנחנו עושים.
מה שהופך את הפעולה למשמעותית היא העצירה, ההתבוננות בה, ההתמסרות אליה –
ברגעים הללו אנחנו מתמלאים בהרבה אופטימיות ותקווה
כי אנחנו מוצאים כל כך הרבה משמעות בפעולות הללו.

לתת מקום לחשיבה חיובית

גם אם באמת הכל כתוב מראש וגורלנו נקבע, עדיין, בידינו הבחירה כיצד לעשות את הדברים.
האם לנהל אותם או להתנהל?
הכי חשוב לשאול את עצמנו בכל נקודת זמן היכן התודעה שלנו נמצאת, למה אנחנו נותנים תשומת לב.
האם החשיבה היא שלילית ומייסרת או חיובית ומקדמת?

השיח הפנימי הוא לנצח זה שמוביל.
אפשר להרגיש את זה מצוין כאשר יש, למשל,
רצון לשינוי באורח חיים בריא ועל הדרך להשיל כמה קילוגרמים מהמשקל.
בפועל מדובר במודעות יומיות שמתחילה מהבוקר
ובחירה מודעת של תכנון כל מהלך היום מבחינת ארוחות נכונות,
הקפדה על שתיית מים והקדשת זמן לאימון גופני, גם אם מדובר רק בהליכה.
אפשר להתמיד בכך תקופה מסוימת ולשמוח על כך ואז מתעוררים ליום הפוך – באותו הרגע,
במקום הלקאה עצמית – אם נזהה את המחשבה המקטינה הזו – נדע לעצור,
פשוט לעצור ולחשוב אם בכלל יש לה עוד מקום אצלנו?
ברגע שהתשובה היא לא פשוט לשחרר אותה ולבחור להיות בחמלה ליום הזה
שכנראה יאתגר אותנו בנושא מסוים וזה בסדר. באמת שבסדר. ככה נראית אנושיות במיטבה.

רגע לפני שמברכים שוב "שנה טובה"

אנחנו יצורים של הרגלים.
ברור שכל שנה נקבל אותן הברכות, אבל, ה 'גיים צ'יינג'ר' האמיתי הוא איך אנחנו רואים אותן בכל פעם,
כמה עמוק אנחנו מוכנים לצלול כדי להבין רבדים נוספים בהן.
ברכות השנה החדשה אינן משתנות.
מדי שנה נברך בשנה טובה ונתכוון לכך מכל הלב במיוחד כשנטבול את התפוח בדבש
ונתענג על הביס המתוק מתוק הזה.
חשוב לזכור שמי שמשתנה באמת זה אנחנו, הפרספקטיבה שלנו משתנה, מעמיקה ואחרת מדי שנה.
זו ההתבגרות וההתפתחות שמביאים אותנו למקום הזה – ובזכותם אנחנו יכולים ליישם יותר, להיות יותר.

השאלה עכשיו מה מכל הברכות של השנה החדש נבחר לקחת איתנו באמת לאורך כל השנה.
מספיק לקחת משהו קטן לדרך, ליצור שינוי אחד בחיים והשינויים הגדולים יבואו בעקבותיו.

שתהיה שנה טובה וחגים שמחים
באהבה
מכללת יוזמות 🧡