הכל זמני – אז למה לא לשמוח כאן ועכשיו?

רגע לפני סיום חגי תשרי וחזרה לשגרת החיים ולקצב המסחרר שלהם,
שווה להתבונן בפינאלה שלהם –
בחג סוכות ובמה שהוא מכניס לנו לחיים ולא רק לשבעה ימים, אלא הרבה מעבר, אם רק נבחר.

אין כמו הישיבה בסוכה כדי להזכיר לנו שהכל בחיים ארעי וזמני.
השינויים שמגיעים לא אמורים להפתיע אותנו,
שכן כמו עונות השנה וכמו תקופת החגים,
אנחנו יודעים שהם קיימים ולא יעזור לנו אם נתעלם מהם.
לנצח תהיה בידינו הבחירה כיצד להתבונן בהם ומה לקחת מעצם נוכחותם.
אבל, לא רק שינויים צריך לדעת להכיל.
הסוכה מייצגת גם רעיונות, דעות, אמונות ואפשרויות אחרות שאינן חלק מהעולם שלנו
ואנו יכולים לבחון ברצינות אם מתאים לנו להפוך משהו מהן לחלק מהשגרה שלנו.
אנחנו גם יכולים לחזור למה שכבר היה לנו ואהבנו ונעלם לנו עם השנים.

לומדים לשמוח וליהנות מהחיים

הבית האמיתי שלנו, הבית בו נרגיש בטוחים באמת
אינו מורכב מארבעה קירות ואנחנו לא משלמים עליו שכירות או משכנתה –
מדובר בבית הפנימי שלנו שנותן לנו את החוסן הפנימי ואת השקט לסמוך על עצמנו.
כל עוד הוא מוזן ונאהב – לא משנה מה קורה בחוץ ואיזה שינוי אורב לנו בפינה –
אנחנו מסוגלים להתמודד איתו.

'זמן שמחתנו' – לאורך כל השנה

שמות רבים לחג הסוכות ואחד מהם מוגדר כ'זמן שמחתנו'.
כן, בדיוק כפי שזה נשמע.
מוגדר לנו מתי אנחנו יכולים לשמוח.
אנחנו אמורים לשמוח על פי מתווה לוח השנה. אבל, רק לכאורה.

היכולת לשמוח טבועה בכל אחד ואחד מאיתנו ולא חשוב מה תהיה ההגדרה.
אף אחד לא יכול לכפות עלינו תחושה, הוויה. זה שלנו עם עצמנו, בכל מצב.
וזו בדיוק הנקודה – אנחנו בוחרים בכך.
גם כשקשה לנו במיוחד וגם כשהכל נראה שחור ובלתי אפשרי –
דווקא את המצב הזה אנחנו יכולים להמיר ולהפוך אותו לשמחה.
במיוחד כשיש משמעות.
יש לנו כמה וכמה ימים כאלה בלוח השנה היהודי – ישראלי
כמו החיבור שעשו לנו בין יום הזיכרון לחללי צה"ל ומיד בתומו אנחנו קופצים הישר לחגיגת יום העצמאות.
זמן שמחתנו – על פי החלטתנו.

מתן אישור פנימי לשמחה

אבל, לשמוח סתם ככה נשמע מופרך.
רובנו לא זוכרים איך כילדים יכולנו להתחבר ברגע לשמחה ולזרוח מכל דבר קטן ומרגש שנכנס למרחב שלנו.
שיתקנו והשתקנו את היכולת הזו במהלך השנים גם כי כך חונכנו
וגם כי החיים הובילו אותנו להיות חלק מקבוצה, מקהילה שמתנהלת על פי נורמות מסוימות.

לכן, כדי לשמוח מתי שבא לנו ובלי קשר לדבר –
נדרשת הסכמה פנימית מודעת לתת אישור לילד הקטן שבנו לחגוג את החיים באמת.
ההתכווננות ועשייה לקראת זה היא כבר עניין של תרגול נעים וממלא אנרגיות גם במהלכו.

לכל אחד הדרך שלו והקצב שלו להגיע לשמחה שבלב ולהשאיר אותה פועמת.

כדי לתת לכם את נקודת הפתיחה ריכזנו כמה הצעות להצתת השמחה שלכם,
במסע קליל בזמן אל הילדות של כל אחד ואחת מכם:

• מה שימח אותך בילדות? כדורגל, רכיבה על אופניים, משחק מחשב?
• את מי בחרת לשתף בחוויות שלך וגם כשהיה לך רע – הוא או היא ידעו מיד להפוך את הדברים ולגרום לך לחייך מהמצב וגם לשמוח ממנו?
• אילו דברים משוגעים / מצחיקים / מרגשים עשית בילדות ובתקופת הנעורים שלך?
• מה היה התחביב שריגש אותך וחיכית להגיע הביתה כדי להתמסר אליו?
• אילו חלומות ילדות היו לך שלא הגשמת ומדגדגים לך להתייחס אליהם?

לפעמים צריך ערימה קטנה של זיכרונות ודברים מתחילים להתחבר,
האור נדלק מחדש והשמחה הטבעית שבנו מתחדשת שוב.
החיבור הנכון למה שחשוב לנו באמת משמח אותנו מעצם היותו,
ממלא אותנו ומדייק לנו את המשמעות לקיומנו.

התהליך כולו נעשה מעצמו, במאמץ מזערי כל עוד אנחנו לא מפריעים לו ומאפשרים לו לנוע.
מי ייתן ובשנה הזו נדע כולנו להתחבר לשמחה שבתוכנו.

מאחלים לכם חגים שמחים
נתראה במגזין הבא
באהבה
מכללת יוזמות 🧡