ימים קשים מאוד עוברים על המדינה האחת והקטנה שלנו.
תחושות קשות, כאב עצום, של כולנו.
ליבנו עם משפחות ההרוגים והפצועים, עם החטופים ובני משפחתם.
לכולנו אלו ימים של אבל, כאב ודאגה.
לרובנו קשה להכיל את כל הכאב, החרדה וחוסר האונים, ולתווך לעצמנו את המציאות ההזויה אליה נקלענו.
חלקנו מגיבים בהסתגרות, התבודדות, פחד ושיתוק.
וחלקנו בעשייה קדחתנית והרתמות לעזרה.
הכל נורמלי.
נסו להיות בחמלה וקבלה למה שיש.
בלי השוואות ובלי ליפול לאשמה ושיפוטיות על המחשבות וההתנהלות שלנו.
כל אחד מתמודד בדרכו וכמיטב יכולתו.
אין דרך אחת נכונה, לכל אחד נתיב אחר ליציאה מההלם.
עלינו להיות עסוקים בלשמור על עצמנו ועל כוחות הנפש שלנו, ורק כך נוכל גם לתת לאחרים.
מותר לבכות, מותר לכעוס, מותר לפחד, מותר לנשום ולנסות לשלוח אנרגיה טובה.
מותר להסתכל על חדשות, מותר טלוויזיה שהיא לא חדשות, מותר לחפש דרכים להתעודד, מותר להיות עסוקים בעשייה, מותר לסדר את הבית, מותר לעבוד בגינה.
מותר להירתם ולהתגייס לעזרה, ומותר לבקש עזרה.
מותר לבקש חיבוק, מותר לרצות להיות לבד, מותר גם להסכים לא להיות לבד.
לכולנו יש "קרע" במערכת פנימית.
בואו ננסה להתייחס לעצמנו ברכות ורגישות נעשה את מה שמזין אותנו, ושומר לנו על הנפש, לא את מה שמותר, צריך או שאנחנו חושבים שמצפים מאיתנו.
ולא נשכח לנשום… לשאוף דרך האף, ובעיקר לנשוף עד הסוף, זה עוזר לווסת את מערכת העצבים.
נשתדל להקיף את עצמנו באהבה ולזכור, לאט לאט, בצעדים קטנים, ננסה לאחות את השברים, בדרך להחלמה מהטראומה שכולנו חווים.
