לפעמים הראש עף בעננים שמח ומסופק.
לא צריך הרבה בשביל שהראש יעוף בעננים,
הצלחה קטנה, כמה חפצים, כמה מחמאות עקביות,
והנה הוא אף לו על ענן התהילה,
בטיול פרטי משלו למה שיתברר לאחר מכן כאסון.
כל כך הרבה נכתב על ביטחון עצמי,
אבל מה קורה כשאתה נסחף,
כשאתה מתחיל להעריך את עצמך קצת יותר מידי
והביטחון נכנס להילוך גבוה עד שנכנע לדבר הגדול והמכוער הזה – אגו.
זה העניין בנוגע לאגו, הוא לעולם לא קטן, והוא אף פעם לא יפה.
הוא נוגס בכל חלק של החיים שלנו.
אנחנו אפילו לא שמים לב שזה קורה,
כשאנחנו הופכים להיות האגואיסט הזה
שלא יכול לסבול את זה שהוא טועה.
שמחכה ימים שלמים כדי לקבל סליחה מהצד השני (למרות שהוא כאוב ושבור מבפנים).
שמבקר, שופט ופוגע באחר רק בגלל טעות.
איך לא נוכל להיות האנשים שבלי לשים לב הפכנו להיות?
איך נוכל להרוג את האגו לפני שהוא הורג את מי שאנחנו באמת?
הנה כמה מחשבות ודרכים לכך…
לא מספיק להיות כנים עם עצמכם, תהיו קשוחים!
זו ההרגשה החוץ-גופית הזו שאנשים מדברים עליה.
מידי פעם, מתנתק מבפנים, מרחף מעל עצמך,
מביט ומנתח את האדם שאתה רואה.
נסו להעמיד פנים שאתם הבן זוג, הקולגה או החבר שלכם,
תעריכו מה האדם הזה (אתם) להם – הטוב, הרע וגם המכוער.
תהיו אובייקטיביים.
ולאט לאט תוכלו למוסס את האגו.
תופעת הלוואי תהיה נתיב מובן ברור לחיים.
תצחקו על עצמכם
אתם לא יכולים להיות כל כך מגניבים ומושלמים
שאין לכם תכונה ששווה לצחוק עליה.
(החבר שלכם מהתיכון יכול לתת לכם לפחות 10 בפחות מדקה)
כל יום, בלו כמה רגעים לצחוק על עצמכם.
(נו טוב. תעשו את זה פעם בשבוע אם הרעיון כל כך משפיל אתכם.)
בדיחה קטנה על משהו טיפשי.
בדיחה אמיתית,
לא אחת מהבדיחות המלוטשות כל כך טוב
שאמורות להישמע שאתם צוחקים על עצמכם
אבל בעצם מובילות ליותר הערכה עצמית.
אז אם אתם צוחקים על השמנת היתר שלכם
שאף אחד לא באמת רואה ושאי אפשר
לראות בעין בלתי מזוינת, בבקשה תעצרו!
(לפני שהקרמה תתערב, ובקרמה אני מתכוון
ל- 10 קילו נוספים בדרך אליכם).
העניין בצחוק אמיתי על עצמכם הוא לא רק
שהוא מונע מהאגו להתקרב לקרבתכם,
אלא זה גורם לכם להיות יותר פתוחים,
סומכים, כנים ואפילו קצת פגיעים עם אחרים.
חוץ מזה שזה ההומור הטוב ביותר.
(ואף אחד לא יכול להיעלב).
לפעמים, כשאתם מבינים שאתם טועים – תגידו זאת בקול.
לכולנו יש את הרגעים האלו בוויכוחים או שיחות שאנחנו
מבינים אחרי שנייה של מחשבה אמיתית שאנחנו לגמרי טועים.
לרוב המוחלט אנחנו עדיין נשארים לתמוך בנקודה שלנו
עם כל מיני שטויות כהסברים.
זה לא דבר רע.
בתנאי שתקבלו את כל הטעויות שאתם עושים.
"אוקי, כן. אני חושב שאתה צודק, טעות שלי."
זה דבר קסום להגיד בקול רם.
עוזר לראש שלכם לחזור לכדור הארץ לאימא אדמה
ולהפוך את הצד השני לכזה שיכבד אתכם יותר בשל הכנות שלכם.
להגיד את זה בקול רם עוזר להבין שאתם טועים באמת.
שאתם יכולים לטעות.
שאתם לא האדם הכי צודק ויודע בהיסטוריה של האנושות.
אתם יכולים להגיד, "אוו, אני לא האדם הזה בכל מקרה."
אבל אם תלכו לבדוק עם השותף/חבר/בן זוג שלכם אם אתם
קצת כאלה, התשובה יכולה להפתיע אתכם. (ומאוד לעצבן)
נסו לעשות דברים שאתם לא טובים בהם.
רובנו לא רוצים לבזבז זמן כדי לעשות דברים מהסוג הזה.
להישאר באזור המוכר מביא אחוזי הצלחה גבוהים יותר
והם גורמים לביטחון העצמי שלנו ולתדמית העצמית שלנו להישאר בשלמותם.
למען האמת, זו יכולה להיות מדיניות טובה ללכת אחריה ברוב הזמן.
אבל לא תמיד.
אם לעולם לא ניכשל,
תחושת העצמי המופרזת שלנו תלך ותתרחב.
כמובן שזה גם אומר שאנחנו לא לומדים דברים חדשים.
וזה משעמם.
אז יאללה תאפו את העוגה הזו ותפתחו חלון למקרה שהיא תישרף.
קחו פרויקט חדש בעבודה ותקבלו את העובדה
שלא תהיו כל כך מרשימים בחודש הראשון.
דברים חדשים וכישלונות חדשים = פחות אגו ויותר צמיחה.
זכרו את האדם שתמיד הייתם.
אם העבר שלכם מסומן עם נקודות שהייתם מעדיפים לשכוח, זכרו אותם.
המבחן החשוב הזה שנכשלתם בו.
הרגע שנפלתם מהבמה באמצע ההצגה.
ראיון העבודה הראשון שלכם שהרסתם.
והדייט ההוא ששכחתם ואיחרתם אליו.
אין צורך לחשוב על זה לעיתים קרובות, אלא מידי פעם,
תחשבו על האדם הפחות שהייתם ממה שהוא היום.
זכרו את הגרסה הקודמת שלכם,
כך שהגרסה החדשה תישאר מאוזנת ויציבה.
להעלות טעויות מהעבר לא רק גורמות למר' אגו לבדוק את עצמו,
אלא הן עוזרות לכם להימנע מאותן הטעויות שוב ושוב.
לפתח אגו זה קל כמו שקל להעלות במשקל.
ולשחרר אותו קשה כמו להוריד את השומן העודף בגופכם.
יותר מזה, זו דיאטה לתודעה בריאה, צורך לנפש שמחה.
אז בתאבון עם הברוקולי.