האני מאמין שלנו
במציאות החיים של ימינו, נכי צה''ל מזוהים תחילה באמצעות מוגבלותם ואחר כך כבני אדם. שימת דגש על המגבלה מתעלמת מכוחותיו של האדם ומיכולותיו. המילה "מוגבלות" מצביעה על מכשולים סביבתיים ולא על היכולת של האדם, בעל המגבלה, להיות בעל אמונה בכוחותיו וביכולותיו, לתרום לחברה, לחלום, לבטא את מטרותיו ואת העדפותיו ולחיות חיים מאושרים מלאי משמעות.
נכי צה''ל מאופי פציעתם והשלכותיהם חיים בעולם מלא באבחנות וכותרות. הם מבלים את יומם במסגרות טיפול, שיקום, תעסוקה מיוחדת והשאלות מה צופן העתיד עבורם? עד כמה הם חיים לפיו, עד כמה התנהלות חייהם מושפעת מתקוות ומחזון? מקבלות משנה תוקף.
בדומה לאימון של אנשים ללא מוגבלות, הצלחתו של מתאמן שהינו נכה צה''ל תלויה בראש ובראשונה ביכולתו, במשאביו האישיים ובכישוריו.
הצלחתו של תהליך אימון בקרב נכי צה''ל תלויה גם בהבנה, תמיכה ורגישות אותה הוא מקבל מבני משפחתו ומאנשי הצוות הרבים הנמצאים במגע איתו. היעדרות של תנאים אלו יכולה למנוע ממנו השגת תוצאות רצויות.
אימון אישי עוסק בעולם הערכים, העמדות והגישות שלנו, כלפי עצמנו וכלפי העולם הסובב אותנו, תוך הקניית כלים ומיומנויות להתנהלות מיטבית ומקדמת בהווה ובעתיד, ונמדד במבחן התוצאה - השגת יעדים קונקרטיים בזמן מוגדר, אך בו זמנית גם מבוסס תהליך פנימי מעמיק ומעצים. קואצ'ינג מבוסס על ההנחה כי כל התשובות בכל תחומי החיים של המתאמן, נמצאות אצלו ותפקיד המאמן לכוון ולהדריך אותו למציאתם על ידי שיחות בירור ומיקוד, שאלת שאלות, איסוף אינפורמציה וכלים מקצועיים נוספים, וכן לסייע לו ליצור מסגרת ותוכנית פעולה למימושם. בכך, מטרתו של האימון האישי היא לצמצם את הפער שבין המצוי לרצוי, תוך עבודה ממוקדת ותחומה בזמן, עם דגש חזק מאד על הנעה לפעולה.
אימון אישי לאנשים החיים עם מוגבלות, מתייחס אל המוגבלות כאל נקודת פתיחה והדגש באימון הוא על המציאות הקיימת עכשיו. האדם בעל המוגבלות לומד לאתר את נקודות העוצמה שבתוכו, לומד כיצד להפוך את חייו למלאי משמעות עבורו, לומד לזהות את החלום, לפעול למען מטרותיו, הגשמת החזון האישי ולפתח עצמאות ושיפור באיכות חייו. אנחנו בקבוצת יוזמות מאמינים שאת המגבלה אי אפשר לשנות אבל את המטרות בחיים ניתן להשיג.