צור קשר
מלא פרטיך ואחד מנציגנו יצור עימך קשר בהקדם
מאשר קבלת
תכנים פרסומים

ניהול זמן בצורה הנכונה ביותר - חקר מקרה (Case Study)

לניר יש בעיה: מועד הגשת התזה שלו לתואר שני הגיע, ואם הוא לא יסיים אותה ויעביר אותה למרצה שלו - יהיה התואר שלו בסכנה.
הוא שילם במיטב כספו על הקורס מכיוון שבמקום העבודה שלו הודיעו לו כי בקרוב יהיו קיצוצים והוא ביקש למצב את עצמו בדרגה מקצועית
גבוהה יותר משל חבריו כדי להימלט מהקיצוצים. מחשבתו היא שגם במידה ולא יימלט מהקיצוצים הרי שהתואר יסייע לו למצוא עבודה
בשוק התחרותי כל כך בחוץ. המאמן שלו רואה כי הוא טרוד ומודאג.

מאמן: נראה שמשהו מטריד אותך. תוכל לומר לי מה הבעיה?

ניר: אני מודאג מעט בקשר לעבודת התזה שלי. יש לי רק כמה ימים לסיים אותה ונראה כאילו הזמן בורח לי בין האצבעות.

מאמן: מה אתה עוד צריך לעשות?

ניר: לא הרבה. אולי 1500 מילים אך קשה לי למצוא את הזמן להתמקד רק בזה.

מאמן: כמה זמן אתה צריך למצוא?

ניר: אינני בטוח, אולי ארבע או חמש שעות אך יתכן גם שזה יקח יותר.

מאמן: בוא נתחיל עם ארבע או חמש שעות. בוא נראה אם נצליח למצוא לך את השעות הללו ונמשיך משם. האם זה יעזור לך?

ניר: ברור... למרות שאני ממש לא יודע מאיפה אתה עומד למצוא את השעות האלה!!

מאמן: בוא נתחיל עם היום. אילו התחייבויות יש לך ברגע שפגישתנו מסתיימת?

ניר: אני חייב לנהל ישיבת פרוייקט מיד אחרי הפגישה וזה יארך בערך שעתיים,
אח"כ אני צריך להתעדכן בכמה אימיילים ושיחות טלפון ואז אני נוסע הביתה.
אני פוגש כמה חברים לבירה וארוחה כדי שנוכל לדבר על התכניות שלנו לטיול הסקי,
אבל זה לא יקרה לפני 20:30, כך שייתכן שאצליח למצוא שעה או שעתיים לעבוד בהן על התזה, לפני שאני יוצא.

מאמן: מה יקרה אם תדחה את חבריך הערב ותישאר בבית?

ניר: שום דבר רציני אני מניח... הם בטח יצחקו על חשבוני אבל חוץ מזה...

מאמן: אז אם תישאר בבית, כמה זמן תוכל להקדיש לעבודת התזה?

ניר: שלוש שעות? אולי אפילו ארבע?

מאמן: אתה שואל אותי? אתה צריך לענות לי על כך בביטחון.

ניר: כן. אם כך אני יכול לפנות ארבע שעות ולעבוד על התזה.

מאמן: והאם תעשה זאת?

ניר: אני מניח. למרות שזה קשה - כל פעם שאני מנסה לעבוד בבית,
אני מוצא את עצמי מול הטלוויזיה או משוחח בטלפון. דעתי מוסחת ממש בקלות.

מאמן: איזו אלטרנטיבה יש לך לעבודה בבית?

ניר: אין לי. אני לא חושב שיש לי. הפאב בחוץ - יותר מדי הסחות דעת. יש את הספרייה הציבורית אולי.

מאמן: נשמע כמו רעיון טוב.

ניר: אבל הם סוגרים ב 21:30 ולא יהיה לי זמן רב.

מאמן: ניר, אני מקבל את התחושה שאתה מחפש סיבות לא לבצע את העבודה, יותר מאשר דרכים כיצד לעשותה.

ניר: לא. אני ממש צריך שהעבודה הזו תעשה.

מאמן: בסדר... אבל האם אתה רוצה לעשות אותה?

ניר: ברור שאני רוצה. לא הייתי משקיע כל כך הרבה זמן וכסף בזה אם לא רציתי זאת.

מאמן: נקודה מצויינת ניר. אם כך בהתחשב בזמן הרב כל כך שכבר השקעת בה,
ובתחושתך שאתה צריך אותה, ואתה גם אומר שאתה רוצה זאת... אני חייב לשאול: מה עוצר בעדך?

ניר: אמרתי לך - הזמן. אין לי מספיק זמן.

מאמן: כן אמרת לי זאת, אבל מצאת לפחות ארבע שעות על ידי דחיית הבילוי עם חבריך ואתה בביטחון יכול למצוא שעות נוספות בין עכשיו ובין תאריך ההגשה... ובעצם, אמרת שארבע או חמש שעות יספיקו לך לסיים את העבודה, האם לא כן?

ניר: כן... אני מניח שכך אמרתי.

מאמן: אם כך אשאל שוב: מה עוצר אותך?

ניר: כלום.

מאמן: אתה בטוח? משום שאם אתה בטוח, אני אתפוס אותך במילתך ואצפה ממך שתספר לי שסיימת את העבודה והגשת אותה בפעם הבאה שניפגש.

ניר: למען האמת, אני לא מרגיש בטוח שהעבודה שעשיתי היא טובה מספיק, ואם אסיים אותה ואגיש אותה ויתברר שהיא אוסף של שטויות, יצא שבזבזתי מלא זמן, מאמץ... וכסף.

מאמן: ואם לא תסיים אותה? מה אז?

ניר: עדיין ביזבזתי את הכל.

מאמן: ו...?

ניר (עוצר לרגע): לעולם לא אדע אם היא טובה מספיק או לא, אני מניח.

מאמן: ו...?

ניר (עוצר שוב): מן הסתם יקצצו אותי ואני לעולם לא אמצע עבודה אחרת.

מאמן: איזה אפקט יהיה לזה על חייך?

ניר: אתה צוחק?? זה יהיה בלתי אפשרי. אני לא אוכל לקוות להחזיק את דירתי, (עוצר למחשבה) מן הסתם אצטרך לחזור לגור בבית הורי,
לעבוד באיזו עבודה מחורבנת בזמן שאנסה להגיש קורות חיים למשרה מקצועית הגונה. זה יהיה גהינום.

מאמן: אז מה אתה עומד לעשות כדי להימנע מהתסריט הזה?

ניר: ובכן אני עושה את התואר השני שלי, ברור.

מאמן: ברור. והתואר השני תלוי בהגשת התזה שלך?

ניר (מחייך): אני מבין לאן אתה חותר.

מאמן: יפה. אם כך מה אתה הולך לעשות בקשר לזה?

ניר: אני הולך לומר לחבר'ה שלא אצטרף אליהם הלילה, אני הולך לתת את השלט רחוק של הטלוויזיה לשכן שלי,
לכבות את הטלפון שלי ולסיים את הדבר הארור הזה - אם לא הלילה אז מחר בוודאות!

מאמן: יפה. אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את העבודה שלך. איך אתה מרגיש בנוגע לסיכוייך בעתיד?

ניר: אני מרגיש טוב ושסיכויי טובים.

בתסריט זה ניר מאמץ את רעיון הכישלון, אך עד שהוא אינו מרחיב את הכישלון לנסיבות השזורות בחייו הוא אינו מבין עד כמה גרוע הדבר יכול להיות.
השלמת הדוקטורט יתכן שלא תציל את מצבו לגמרי, אך היא תהיה צעד חיובי בכיוון זה.
המאמן ביקש ממנו לפתח את רעיון הכישלון עד לעתיד שאינו נראה לו מושך כלל ועיקר והזמין אותו להשוות בין הפסד הלילה עם חביריו להפסד עבודתו. פתאם ערב ליד המחשב נראה קשה פחות.

כמה שאלות שאתם מוזמנים לשאול את עצמכם בעקבות המקרה:

1. מה אתם יכולים ללמוד מהמקרה של ניר על ניהול הזמן שלכם?
2. מה מוסר ההשכל שאתם לוקחים מהמקרה?

Share